״מכל מלמדי השכלתי״' אחלה מנטרה שבעולם. עברתי לילה חצי לבן, מפה לשם 4:45 כבר לא יודעת איך לכבות את המוח שקודח לי על כמה החיים הפכו לקלסטרופוביים מאז שוירוסי שפעת הפכו לפנדמיק, קמתי מהמיטה ואמרתי לעצמי… ״יאללה, תמיד פינטזת על ים בבוקר לא?״
פנטזתי, הלכתי, גלשתי, התהפכתי, צחקתי כמו ילדה פרועה, כמעט בכיתי על מר גורלנו בעולם מנופח עם מציאות מושחתת ויצאתי מהמים נקיה. מקווה אמיתי-ים, יבשה.
בעודי יושבת על החוף עם שיער פרוע ותחושת רגיעה מנטלית בדיוק כמו אחרי סערה ששכחה, נטיפי מים זולגים מקצה תלתלי ונטיפי אדרנלין זולגים מקצוות גופי מטשטשים את פירפורי הגסיסה של נפשי הכלואה ובמקומם מזרימים אנרגיה הורמונאלית מופלאה בעורקי מבחינה אני ב… נמלה. אבל לא סתם אחת אלא ספידי גונזלס של הנמלים!!! זו הקטנטנה נתנה ראבק שרק ראבאקיסטים יודעים הישר לכיווני. מפחיד.
מצחיק איך יצור כל כך קטן יכול להבהיל ענק (יחסי). מצחיק איך אנחנו בוחרים להירתע מג׳וק, עכבר או נמלה אבל לענות להוא בכביש אין לנו שום בעיה. מצחיק איך אנחנו מתעקשים ללכת נגד הטבע בכל הזדמנות שיש ואז בוכים שהטבע ״גוזל״ מאתנו. מצחיק איך אנחנו חושבים עקום. קצת מציק המצחיק…לא?
אז בעוד הוונדר-נמלה נותנת ראבאק שלא מבייש את קרל לואיס, אני מעיפה אותה כמו שמעיפים גולות הרחק הרחק. לא הורגת – מזיזה הצידה, רומזת לה לשנות כיוון. אז זו האחרונה הולכת ושבה על עקבותיה בריצה פסיכית לעברי לא משנה כמה פעמים אשלח את הגולה ממני.
בפעם השביעית או השמינית כבר התייאשתי ואמרתי ״פאק איט שתעשה מה שבא לה״, נימי הנמלה דפקה עוד רייס לכיווני ואו אז, כבאופן פלאי, עברה את קו הגבול שהצבתי לה לכיווני, חצתה אותו (מבחינתי) ו… נעצרה.
חמש דקות שלמות עצרה נימי 10 סנטימטרים ממני ולא הנידה עפעף. בהתחלה חשבתי שהיא נפטרה מכל המאמץ כי לא ראיתי מילימטר של תזוזה למשך דקות ארוכות, אבל אז הבנתי שאני זו שטועה-נימי הנמלה הסתכלה עלי חמש דקות ופתאום כאילו וקמה לתחיה, התקרבה לכיווני עוד שנטימטר בודד (סטייל ״למה מהקרה?״) ו…ביצעה עקיפה! כן כן, עקיפה… ממש כך.
נימי הנמלה הייתה צריכה לעצור שניה לחשוב, להסתכל לי ברטוב של העין ולעמת אותי עם עצמי, לשאול אותי בטלפתיה נמלית (כי הרי בואו, כולנו נמלים בדרך זו או אחרת) מה יש לי, ולמה אני כזו ומה בכלל הקטע ובואי שניה ג׳ול, תנשמי תחשבי תחושי תפרקי ותנסי להבין מה באמת אוכל אותך כי זו בטח ובטח לא אני… אני נימי ואני אפילו לא בגודל הציפורן הקטנה שלך אז בחייאת… מה לך?
מסקנה – לך אל הנמלה עצל… למד ממנה דבר או שניים ובעיקר למד להפסיק לעוף על עצמך על 200, כי לה אין שיניים, יש לה סתם רצון להגיע למקום אחר והיא בהחלט יכולה למהר, בדיוק כמוך אז או שתשאר או שתתבדר… אבל עזוב אותה בשקט היא כולה בדרך לאנשהו ואתה עומד בדרכה, כי זו הנמלה- לא עצלנית כמותך אלא חרוצה.
נמלה לימדה אותי היום … נמלה