מעשה בחמה בכלל לא חמה, ואמא קרה כברד בספרד קפואה, ומעשה בילדה פגועה, פצועה שלעולם לא תגדל כמו בבית קטן בערבה, אבל תמיד תדע להגיש למי שצריך את זו העזרה.
מעניין אם עצם העובדה ששתיהן כזו תופעה נוראה יכולה להיות נקודת השקה לחברות אמיצה.
אולי נפגיש בין זו לזו נא…
ואיך זה יהיה? מקסים כמו זוועה במסווה של התקלה. בהתחלה שתיהן יהיו חשדניות נורא, ואז אחת תשאל ״להכין לך משהו לשתותה?״ והשניה תהנהן תוך הנעת כתפה מעלה מטה כזה של ״לא צריך- תודה״, ובסוף יהיה על שולחן הקפה שני ספלים של תה במטותא, עוגה לשתיים וזוג נשים מרירות שידוך משמים.
נטולות כישורים אנושיים ועדנה יתחילו שתי אלה בהשפרצה, בטוחות שהן מינימום המיידי גרא, או העוזר של המשיח בן דוידה, או של אופרה , תרזה? יו נואו מה…
ורק אחרי שניתן יהיה לחתוך את האוויר עם סכין של העוגה, הקרח ישבר בדיוק בנקודה בה אחת מהם תגיע עם הברקה, ״בואו נדבר עליה – השיקסע״. אם החמה (הממש לא חמה) תפצח בהילולה זה יהיה על גוף ההוקעה- ״כמה שהיא חצופה״ ״ ומוזרה״ ״ולבושה נורא, יהירה״! ועם זה האם תפצח בפארטיה , משהו נבזי כזה על גוף הדחיה – ״הבוגדת כפויית הטובה״, ״ההזויה״, ״זו שלא מקשיבה וזו שלא עוזרת – מדובר במקרה של חרא של גברת״.
ואם שתיהן היו יושבות הלא איזו מסיבה הייתה נערכת, לפי מיטב המסורת ועליבות והשבט, אשר נוהגים לשבת, ולדבר על זה האחר או האחרת, מה ההיא עשתה ומה הוא אמר, מה ההיא סיפרה, ומה ההוא לא שמר, ולאן הלכה אמרה רשמה והיא בכלל ״חרא של גברת״, ״אבל אני?? אני לא מדברת…״.
אוי כמה שאת מדברת… גיברת.